תסמונת אספרגר תסמינים

לא תמיד פשוט לאבחן תסמונת אספרגר אצל ילדים צעירים, אך מי שמודע למאפיינים, יוכל לזהות את קיומה כבר בגילאי 6 או 7. תסמונת אספרגר משתייכת לקבוצת הלקויות ההתפתחותיות המוגדרות כחלק מהרצף האוטיסטי.

 

המאפיינים של תסמונת אספרגר כוללים בין היתר: קושי בהבעה של רגשות ובהבנת רגשות של אחרים, ליקוי בכל מה שקשור לתקשורת החברתית, קושי בהבנת רמזים ובקריאת סיטואציות חברתיות, השקעה בתחום מסוים (לעיתים בצורה אובססיבית), קושי בהסתגלות לשינויים, טון מונוטוני ותנועות גוף נוקשות ומגושמות.

 

מבחינת אינטליגנציה, ילדים המתמודדים עם אספרגר אינם נופלים מילדים אחרים ולעיתים, האינטליגנציה שלהם אף תהיה גבוהה מהממוצע. ילדים עם אספרגר גדלים לרוב למבוגרים, אשר יכולים לעבוד ולנהל חיים עצמאיים, אך כאמור, הקושי יכול לבוא בהבנת סיטואציות חברתיות, ביצירת קשרים ובשמירה עליהם.

מה זה תסמונת אספרגר

תסמונת אספרגר היא הפרעה נוירו-התפתחותית הנכללת תחת המטריה של הספקטרום האוטיסטי (ASD) – הי מוגדרת כמצב של אוטיזם קל. היא מאופיינת בקשיים באינטראקציה חברתית, בתקשורת ובדפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם.

 

לאנשים עם תסמונת אספרגר יש לרוב אינטליגנציה והתפתחות שפה ממוצעת ולעיתים גם מעל הממוצע – מה שמבדיל אותה מצורות אחרות של אוטיזם.
הסימפטומים הנפוצים כוללים אתגרים בהבנת רמזים חברתיים, קושי ביצירת מערכות יחסים ותחזוקתם, והעדפה לשגרה ולזהות. אנשים עם תסמונת אספרגר עשויים גם לגלות עניין אינטנסיבי בנושאים ספציפיים, לעתים קרובות ללא פעולות אחרות.

תסמונת אספרגר תוארה לראשונה על ידי רופא הילדים האוסטרי הנס אספרגר בשנות הארבעים של המאה הקודמת, אך היא לא זכתה להכרה נרחבת עד הרבה מאוחר יותר. הסיבה המדויקת לתסמונת אספרגר עדיין אינה מובנת במלואה, אך מאמינים שהיא כרוכה בשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. האבחון נעשה בדרך כלל על סמך הערכה מקיפה של ההתנהגות, כישורי התקשורת וההיסטוריה ההתפתחותית של הפרט.

 

התערבות ותמיכה מוקדמים יכולים לשפר משמעותית את איכות החיים של אנשים עם תסמונת אספרגר, לעזור להם לנווט במצבים חברתיים ולפתח אסטרטגיות התמודדות עם אתגרים שהם עלולים להתמודד איתם.

תסמינים של אספרגר

ילדים ומבוגרים עם תסמונת אספרגר יתקשו לבצע בין היתר את הפעולות הבאות: להבין בדיחות, לשקר, להבין מצבים אירוניים, להשתמש בדימויים, לפרש שפת גוף והבעות פנים. בעקבות הקשיים הללו, יעלה אצלם הקושי ליצור קשרים עם בני גילם – הם עלולים להגיב לסיטואציות בצורה הנתפסת כבלתי שגרתית.

 

סימפטומים אלו עלולים לגרום להם לחוש שוני ומבודדים, במקרים רבים הם מתמודדים עם הצקות, מה שיכול לגרום לחרדות ואף דיכאון.

 

חשוב לציין שעם התסמונת לא מאובחנת בגילאים צעירים, התחושות הקשות הנלוות אליה, של חוסר שייכות ובדידות, יכולות להתגבר ולהתעצם עם הזמן.

 

תסמונת אספרגר וקשיים באינטראקציה חברתית

אנשים עם תסמונת אספרגר חווים לעתים קרובות אתגרים משמעותיים באינטראקציות חברתיות, המובילים לקשיים ביצירת חברויות ושימורן. מאבקים אלו יכולים לנבוע מכמה היבטי ליבה של המצב המשפיעים על יכולתו של הפרט להבין ולנווט ביעילות בנורמות חברתיות:

 

קשיים חברתיים: אחת הסיבות העיקריות לכך שאנשים עם תסמונת אספרגר עשויים להתקשות ביצירת חברים היא הקושי שלהם לפרש ולהגיב לרמזים חברתיים. הם עשויים להתקשות בהבנת תקשורת לא מילולית כמו הבעות פנים, שפת גוף וטון דיבור, מה שהופך את זה למאתגר לתפוס את הרגשות והכוונות הבסיסיות של אחרים באינטראקציות חברתיות.

 

הפרעה בתודעה: גורם מפתח נוסף התורם לקשיי אינטראקציה חברתית הוא תיאוריית התודעה המופרעת הנצפית בדרך כלל אצל אנשים עם תסמונת אספרגר. תורת הנפש מתייחסת ליכולת להבין שלאחרים יש מחשבות, אמונות ונקודות מבט שונות משלו. חוסר זה יכול להוביל לאתגרים בנטילת פרספקטיבה, אמפתיה וחיזוי התנהגותם של אחרים, ומפריע ליכולתו של הפרט לבנות ולשמר מערכות יחסים משמעותיות.

 

כישורים חברתיים מוגבלים ותחומי עניין שונים: בנוסף, אנשים עם תסמונת אספרגר עשויים להפגין כישורים חברתיים מוגבלים ותחומי עניין שיכולים להשפיע על יכולתם לעסוק באינטראקציות חברתיות טיפוסיות. הם עשויים להיאבק בכל מה שקשור ליוזמה של שיחות ושימור שיחות, שיתוף תחומי עניין עם עמיתים והבנת הכללים הבלתי כתובים של התנהגות חברתית. ההתמקדות האינטנסיבית שלהם בנושאים או פעילויות ספציפיים עשויה גם להפוך את זה למאתגר להתחבר עם אחרים שאינם חולקים את אותם תחומי עניין.

 

 

אתגרים בתקשורת הלא מילולית

אנשים עם תסמונת אספרגר מתמודדים לעתים קרובות עם אתגרים משמעותיים בהבנה ובפירוש רמזים תקשורתיים לא מילוליים, אשר ממלאים תפקיד מכריע באינטראקציות חברתיות. רמזים לא מילוליים אלו כוללים הבעות פנים, מחוות, שפת גוף וטון דיבור, כולם מעבירים מידע חשוב על רגשותיו, כוונותיו ועמדותיו של האדם. עבור אנשים עם תסמונת אספרגר, אותות לא מילוליים עדינים אלו עשויים להיות קשים לפענוח מדויק, מה שיוביל לאי הבנות ופרשנויות מוטעות במצבים חברתיים.

 

קושי בהבנת הבעות פנים: אתגר תקשורת לא מילולי נפוץ עבור אנשים עם תסמונת אספרגר הוא הקושי בקריאה ובפירוש הבעות פנים. הם עשויים להתקשות לזהות שינויים עדינים ברמזים בפנים המעידים על רגשות כמו אושר, עצב, כעס או בלבול. זה יכול לגרום לקשיים בתגובה המתאימה למצבים רגשיים של אחרים ועלול להוביל לאי הבנות או קונפליקטים חברתיים.

 

הבנה מוגבלת של שפת גוף: באופן דומה, אנשים עם תסמונת אספרגר עשויים להתקשות ולפרש רמזים של שפת גוף, כגון יציבה, מחוות וקשר עין.

 

ייתכן שהם מתקשים לתפוס את המשמעויות הניואנסיות המועברות באמצעות תנועות הגוף וייתכן שיתקשו להתאים את שפת הגוף שלהם כך שתתאים בצורה יעילה להקשר החברתי. זה יכול להשפיע על היכולת שלהם ליצור קרבה, לבנות אמון ולעסוק באינטראקציות חברתיות מוצלחות עם אחרים.

 

כיצד מאבחנים אספרגר?

ככלל האבחון של אספרגר מתבצע על ידי ראיון קליני – המופנה הן למאובחן ואם מדובר בילד אז גם למשפחתו. קיימים סוגים שונים של שאלונים, המותאמים לגיל הנבדקים – כאשר מדובר בילדים צעירים, האבחון יתבצע באמצעות תצפית על הילד כאשר הוא ממלא משימות שונות (משחק, סיפורים ומשימות נוספות). אבחון של ילדים יתפרס בדרך כלל על פני 3 או 4 מפגשים. חשוב להדגיש כי ע"פ קביעה של משרד הבריאות, האבחון אמור להתבצע על ידי רופא ועל ידי פסיכולוג.

 

בשנים האחרונות, פותחו אמצעי הדמיה אשר גם מאפשרים לאבחן מטופלים בתסמונות שונות על הרצף האוטיסטי ובין היתר גם אספרגר.

 

האבחון מתבסס על הפעילות החשמלית של המוח – כחמישים אחוז מהילדים אשר מתמודדים עם הפרעה על הרצף האוטיסטי, סובלים מפעילות חשמלית לא תקינה או מהפרעה חשמלית.  

 

במקרים רבים אותה ההפרעה החשמלית יכולה למעשה לבטא את אותה פעילות אשר איננה תקינה ומזוהה עם האספרגר – כיום כבר ידוע, כי אספרגר הינה הפרעה מוחית אורגנית.

 

 

הטיפול באספרגר

יש לא מעט שיטות טיפול אשר נחשבות כיעילות עבור מתמודדים עם אספרגר, כאשר, חשוב להבין כי מטרת הטיפולים, היא להקנות לסובלים מהתסמונת, כלים אשר יאפשרו להם להתמודד איתה. בין שיטות הטיפול – שימוש בתרופות – אשר ייעודן טיפול בחלק מהסימפטומים המאפיינים את התסמונת, טיפול קוגניטיבי – התנהגותי, תוספי תזונה וויטמינים, נוירופידבק ושורה של טיפולים נוספים, כאשר, במקרים רבים ההמלצה היא לשלב מספר טיפולים יחדיו בכדי לקבל את התוצאות הטובות ביותר.

 

עולם ההתנהגויות והאינטרסים החוזרים על עצמם

אנשים עם תסמונת אספרגר מראים לעתים קרובות נטייה חזקה לעסוק בהתנהגויות חוזרות ופיתוח עניין אינטנסיבי בנושאים או פעילויות ספציפיות. התנהגויות חוזרות ונשנות אלו יכולות להתבטא בצורות שונות, כגון תנועות חוזרות ונשנות (למשל, נפנוף ידיים, נדנוד).
התנהגויות חוזרות ונשנות אלו עשויות לשמש כמנגנון התמודדות עבור אנשים עם תסמונת אספרגר, ולספק להם תחושה של חיזוי ושליטה בעולם מכריע אחרת.

יתר על כן, אנשים עם תסמונת אספרגר מפתחים לעתים קרובות עניין אינטנסיבי בנושאים או פעילויות ספציפיות, לעתים קרובות ללא הכללתם של נושאים אחרים. תחומי עניין מיוחדים אלו יכולים להיות ממוקדים מאוד ועלולים לגבול באובססיביות, לצרוך כמות משמעותית של זמן ותשומת לב. בעוד שתחומי עניין עזים אלה יכולים לשמש מקור להנאה ומומחיות עבור אנשים עם תסמונת אספרגר, הם עשויים גם להוביל לאתגרים באינטראקציות חברתיות ובתקשורת, שכן הפרט עלול להתקשה לעסוק בשיחות או בפעילויות שאינן תואמות את תחומי העניין הספציפיים שלו. .

סרבול פיזי

סרבול פיזי הוא סימפטום שכיח אך לעתים קרובות בלתי צפוי הקשור לתסמונת אספרגר. אנשים עם תסמונת אספרגר עשויים לחוות אתגרים בקואורדינציה, שיווי משקל ומיומנויות מוטוריות, מה שמוביל לקשיים בפעילויות הדורשות תנועות מדויקות ומודעות מרחבית. סרבול פיזי זה יכול להתבטא בדרכים שונות, כגון מעידה או התנגשות תכופות בחפצים, הליכה או יציבה מביכה, והתמודדות עם משימות הכרוכות במוטוריקה עדינה, כמו קשירת שרוכי נעליים או כפתור בגדים.

קשיים מוטוריים אלו יכולים להשפיע על התפקוד היומיומי וההשתתפות בפעילות גופנית, ספורט או משימות הדורשות מיומנות ידנית. אנשים עם תסמונת אספרגר עשויים גם להפגין עיכובים בפיתוח מיומנויות מוטוריות בהשוואה לבני גילם, מה שיכול לתרום עוד יותר לתחושות של תסכול ותודעה עצמית. חיוני למטפלים ולמחנכים לספק תמיכה והתאמות כדי לעזור לאנשים עם תסמונת אספרגר לנווט את האתגרים הללו ולבנות ביטחון ביכולות הפיזיות שלהם.

 

רגישויות חושיות בתסמונת אספרגר

אנשים עם תסמונת אספרגר מתמודדים לעיתים קרובות רגישויות חושיות שיכולות להשפיע באופן משמעותי על חיי היומיום והאינטראקציות שלהם. רגישויות אלו יכולות להשפיע על האופן שבו הם תופסים ומעבדים מידע מהסביבה, מה שמוביל לתגובות מוגברות לגירויים תחושתיים. הבנה והתייחסות לרגישויות חושיות אלו היא חיונית במתן תמיכה מתאימה וביצירת סביבה ידידותית לחושים עבור אנשים עם תסמונת אספרגר.

 

תגובות חושיות מוגברות: היבט נפוץ אחד של רגישויות תחושתיות בתסמונת אספרגר הוא תגובות מוגברות לגירויים חושיים, כגון רעשים חזקים, אורות בהירים, ריחות חזקים או מרקמים מסוימים. תגובות עזות אלו עלולות לעורר תחושות של אי נוחות, חרדה או הצפה אצל אנשים עם תסמונת אספרגר, מה שהופך אותם למאתגרים להתמקד, לעסוק בפעילויות או לנווט בסביבות עתירות חושים.

 

עומס חושי והתמוטטות: עומס חושי מתרחש כאשר אדם עם תסמונת אספרגר נחשף לכמות עצומה של קלט חושי, מה שמוביל למצב של מתח מוגבר ואי נוחות. זה יכול לגרום להתמוטטות, שהן תגובות רגשיות עזות המופעלות על ידי הצפה חושית. הבנת הסימנים לעומס חושי ויישום אסטרטגיות למניעת או ניהול התמוטטות חיוניים בתמיכה באנשים עם תסמונת אספרגר בהתמודדות עם הרגישויות התחושתיות שלהם.

 

לסיכום, מודעות לתסמינים השונים המאפיינים תסמונת אספרגר הינה חשובה בכל מה שקשור לנושא של אבחון אספרגר אצל מבוגרים או עבור זיהוי הסימנים המוקדמים לאוטיזם אצל ילדים צעירים. מיותר אולי לציין שאבחון המצב, יאפשר לטפל בו בצורה המיטבית ולאפשר לאותם אנשים לקבל את הכלים המיטביים להתמודד עם המצב.