חשוב לציין כי לאבחון מוקדם יש חשיבות גבוהה, מכיוון שאבחון שכזה, מאפשר יצירת תכנית טיפול מקיפה ומותאמת אישית עבור הילד, מה שיכול לתרום תרומה גדולה להתפתחותו העתידית. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שלא תמיד אותם סימנים אכן יצביעו על אוטיזם – יש לא מעט מקרים, בהם האבחון יגלה מקורות אחרים לאותם התסמינים.
מה עושים כאשר מבחינים בתסמינים?
ראשית כל, חשוב להיות ערים לכל סימן אשר יכול להוות כנורת אזהרה לאוטיזם ובין היתר: עיכוב בהתפתחות השפה, קושי ביצירת קשר עם ההורים ועם הסביבה, קושי בתקשורת, קושי בהבנת משחקי דמיון ועוד.. ברגע שמזהים את התסמינים הללו, ההמלצה היא לפנות לרופא ילדים, אשר יפנה לאבחון ייעודי.
האבחון עושה שימוש במספר כלים דיאגנוסטיים הכוללים בין היתר: שאלון להורים, תצפית קלינית על הילד ושיחות עם אנשי מקצוע. התצפית מתבצעת שלא בנוכחות ההורים, כאשר הילד מתבקש לבצע פעולות שונות.
חשוב לציין שהאבחון לא תמיד מתבצע בילדים צעירים, במקרים רבים רק כאשר הילד מגיע לגיל ההתבגרות ההורים או המורים מזהים את הסימנים אשר יכולים להצביע על אוטיזם ומפנים את הילד לאבחון. כמובן, שהאבחון מותאם לגילו של הילד.
על סמך האבחנה, המאבחן, יספק להורים הסברים על ההפרעה, על חומרתה, על המשמעות שלה ועל אפשרויות טיפול שונות, אשר נחשבות כיעילות.
מי מבצע אבחון אוטיזם?
אבחון אוטיזם אמור להתבצע בצורה פורמאלית – גם הורים ואנשי חינוך, אשר בטוחים שהסימנים וההתנהגויות בהם הבחינו, אכן מעידים על אוטיזם, לא יכולים לקבוע בצורה חד משמעית שאכן מדובר בהפרעה המדוברת – יש לא מעט קשיים והפרעות נוספות, אשר הסימפטומים שלהם יכולים להזכיר את אלו של הפרעת האוטיזם.
האבחון אמור להתבצע על ידי אנשי מקצוע כמו: פסיכיאטר, נוירולוג או רופא ילדים התפתחותי (אשר עומד בתנאים מסוימים), המחזיקים בסמכות לאבחן הפרעות שכאלו, מטעם משרד הבריאות. ברוב המקרים, ישולבו בהליך האבחון גם אנשי מקצוע נוספים וכמו פסיכולוג חינוכי וקליני – אשר גם הם יכולים להחזיק בהסמכה לביצוע האבחון.
מה קורה בהמשך הדרך?
כיום יש לא מעט שיטות טיפוליות יעילות אשר יכולות לסייע לילד ולמשפחתו להתמודד בצורה המיטבית עם קיומה של ההפרעה.
בסיום האבחון, המאבחן אמור להציע להורים חלק משיטות הטיפול האפשרויות, אך כמובן, קיימת אפשרות גם לערוך בירורים עצמאיים ולפנות לטיפולים נוספים.
כאמור, מדובר במצב לא פשוט עבור המשפחה, אך האור בקצה המנהרה טמון בעובדה שבמידה והאבחון בוצע בגילאים צעירים, יש לא מעט פעולות בהן ניתן לנקוט על מנת להכין את הילד לקראת ניהול של חיים עצמאיים (כמובן, הכול בהתאמה לסוג ההפרעה ולחומרתה).
